החלטה בתיק רע"פ 5516/13

1.            לפני בקשת רשות ערעור, שהועלתה ללשכתי הבוקר (11.08.2013) - על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (בהרכב כב' השופט ר' שפירא, כב' השופט א' קיסרי וכב' השופטת ת' שרון נתנאל) מתאריך 11.07.2013 ב-ע"פ 36702-12-12 וב-ע"פ 43607-12-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן) מתאריך 06.11.2012 ב-ת"פ 5429/01 וכן נדחה ערעורה של המשיבה על גזר הדין.

לצד בקשת רשות הערעור, המבקש אף עותר לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו, אותו הוא אמור להתחיל לרצות היום, בתאריך 11.08.2013.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשת רשות הערעור.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            נגד המבקש, מנהל חשבונות במקצועו, הוגש כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים:

בגדרי האישום הראשון נטען כי בשנים 2000-1998, או בסמוך להן, זייף המערער תעודות רפואיות שהוצגו בפניו, על מנת לקבל במרמה זיכוי במס הכנסה עבור לקוחותיו, וזאת בדרך של הוספת הכיתוב: "מרותק/ת למיטה", או: "לא שפוי" על גבי התעודות הרפואיות הנ"ל. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בדרך זו קיבלו לקוחותיו של המבקש, שלא כדין, זיכוי במס בסך כולל של כ-843,378 ש"ח, כאשר המבקש קיבל 7.5% מסכום זה. עוד נטען בגדרי האישום הראשון כי המבקש שיחד את מר יוסף שריקי, עובד מס הכנסה בחוליית שכירים בחדרה, על מנת שיחיש את הטיפול בתיקי לקוחותיו של המבקש, וכן על מנת שיאשר ללקוחות אלה החזרי מס - להם אלה לא היו זכאים על פי הדין.

נוכח הנטען באישום הראשון, הואשם המבקש במתן שוחד (עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין), בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין), בשימוש במסמך מזויף (עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין), ובהשמטה מדו"ח ומספרים (עבירה לפי סעיפים 220(1), 220(4) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

בגדרי האישום השני נטען כי במהלך שנת 2000 זייף המבקש טפסי 106, וחתם במרמה, בשמם של מעבידים, על דו"חות שנתיים לשכירים, וזאת על מנת לקבל במרמה החזרי מס לגבי 17 נישומים שונים. את הדו"חות השנתיים, בצירוף טפסי 106 המזויפים, הגיש המבקש לפקיד שומה במשרדי מס הכנסה בחדרה. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, החזרי המס לנישומים השונים הגיעו לסכום של כ-240,000 ש"ח, כאשר המבקש קיבל 7.5% מסכום זה.

נוכח הנטען באישום השני, הואשם המבקש בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין), בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין), בשימוש במסמך מזויף (70 עבירות לפי סעיף 420 לחוק העונשין), ובהגשת דו"ח וידיעות כוזבים (עבירה לפי סעיפים 220(2) ו-220(5) לפקודה).

3.            המבקש כפר בכל המיוחס לו, ולכן נקבע התיק להוכחות. סמוך לאחר פתיחת פרשת התביעה, העלה המבקש טענות כנגד קבילות הודיותיו (אשר נמסרו במהלך חקירותיו), וטען כי הן נמסרו שלא באופן חופשי ומרצון, כדרישת סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. לפיכך הורה בית משפט השלום הנכבד על קיומו של משפט זוטא. בתאריך 28.11.2007 החליט בית משפט השלום הנכבד לדחות את כל טענותיו של המבקש בנוגע לקבילות הודיותיו, וקבע בסוף דבריו כי: "ההודעות כולן ניתנו מרצון טוב וחופשי של הנאשם [המבקש כאן - ח"מ], והטענה בדבר אי-קבילותן נדחית".

4.            בתאריך 23.05.2012 הכריע בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, המשתרעת על פני 34 עמודים. בתמצית, בית משפט השלום קבע כי יש להעדיף את גרסתו של המבקש במהלך חקירותיו (בגדרן הודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן) - על פני גרסתו מעל דוכן העדים (בגדרה כפר ברוב הנטען כנגדו). בית משפט השלום הנכבד אף קבע כי ישנם חיזוקים רבים לגרסתה של המשיבה, וכי קיים "דבר מה נוסף", כנדרש להשלמת ההודיה, ביחס לכל אחד ואחד מן האישומים שבכתב האישום המתוקן. בית משפט השלום הנכבד אף קבע כי התקיימו כל יסודותיהן של העבירות השונות, בהן הואשם המבקש.

לפיכך, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

5.            בתאריך 06.11.2012 גזר בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש. בגדרי גזר הדין, נתן בית משפט השלום הנכבד את דעתו לכך שהמשפט נמשך שנים רבות, לכך שהכספים, מושא כתב האישום המתוקן, הושבו לרשויות המס, למכלול נסיבותיו האישיות של המבקש, ולחומרת העבירות שאותן ביצע.

בסיום גזר הדין, ולאחר ששיקלל את מכלול הנתונים הנ"ל, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר (כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע), וקנס בסך של 20,000 ש"ח.

6.            על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד, ובו טען הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. כאמור, אף המשיבה הגישה ערעור על גזר הדין, ובו טענה כנגד קולת העונש שהושת על המבקש.

בתאריך 11.07.2013 פסק בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המבקש. בפסק דינו, סקר בית המשפט המחוזי את מכלול הראיות, אשר הוצג בפני בית משפט השלום הנכבד, וקבע, בין היתר (מפי כב' השופט א' קיסרי, אשר לחוות דעתו הצטרפו שאר חברי ההרכב), כדלקמן:

"מארג הראיות האמור מבסס היטב את המסקנה שהגרסה שמסר המערער [המבקש כאן - ח"מ] בהודעותיו היא גרסת האמת... אני סבור שיש לדחות את טענות המערער כנגד מסקנות בית המשפט קמא בנוגע לקבילות הודעותיו ומשקלן הראיתי וממילא יש לדחות את ערעורו על ההרשעה".

בית המשפט המחוזי הנכבד אף מצא כי בית משפט השלום הנכבד איזן כנדרש בין מכלול הנתונים בנוגע לגזר הדין ולפיכך דחה הן את ערעור המבקש והן את ערעור המשיבה בנוגע לעונש שהושת על המבקש.

מכאן הבקשה שבפני.